<h1>ארחות חיים הלכ' חלה סימן א'</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ובי"ט של פסח מפריש חלה בלא ברכה ולא יקרא לה שם עד שתאפה אלא יעשה אותה כעין עוגה ויאפה אותה עם השאר ואחר כך יצרף הכל בסל אחד או בקערה לפי שהסל מצרף לחלה כמו שנבאר ואחר כך יפרישנה ויברך עליה ויצניענה עד אחר י"ט. ולהפרישנה בעיסה אי איפשר שאין שורפים קדשים בי"ט ולהניחה אי איפשר שמא תחמיץ ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצא הואיל ואיבעי מיתשיל עלה. ומזה הטעם כתב ה"ר חיים בשם אביו ה"ר משה מאיברא שאם הופרשה חלה מן העיסה והדר נתערבה בעיסה או באחת מן הככרות שאין לאסור אותה אפילו אין בו אחד ומאה מן החלה לפי דאי בעי מתשיל עלה. וה"ה לכל נדר והקדש ותרומה שקדושים באמירה שיכול לישאל לחכם ויעקור דבורו וכן פרש"י ז"ל בפ' אלו עוברין ולעולם אינו מדמע עד שבא ליד כהן אלא ילך לחכם ויהיה נשאל עליהן ויעקור שם חלה או תרומה וסגי בהכי. וכן נמי דעת הרמב"ם ז"ל ודעת ה"ר יצחק ז"ל. אבל משבא ליד כהן או ליד גזבר מהקדש לא בעי מתשיל ומדמע הכל אם לא נתערב באחד ומאה או לפי [מה] שהוא האיסור. ובתשובת שאלה מצאתי לעולם יהיו מלמדים נשים לומר אם הוצאתי חלה ושכחתי ונתערבה יהיה לי רשות להוציא פעם שניה. ע"כ. ולאפות קודם שתחמיץ בי"ט של פסח אי איפשר דלא ליעביד טרחא דלא צריך אלא אין לו דרך לעשות אלא שילוש פחות מכשיעור או אם ילוש כשיעור לא יקרא לה שם חלה עד שתאפה כמו שכתבנו.
<h2>דף לה.</h2>
וכיצד עושין מביאין כלי מלא מים על כל גדותיו ונותנו תוך כלי אחר ונותנים לתוכו מ"ג ביצים אחת אחת וחומש ביצה וכל מה שנשפך מן המים לתוך הכלי האחר הוא שיעור חלה. וזה אנו למדנו מתוספת דנזיר וזה דעת הראב"ד ז"ל. והכלי שהוא מחזיק אלו המים בצמצום הוא שיעור למדת [המצות] בפסח. אמנם יש לפקפק בזה השיעור אם נשער בו כלי המחזיק אותן המים בקמח רפוי שקורין שוזבו"ל או בעצור ומחובץ שקורין קלקא"ט. וכתב ר"ת ז"ל וכשמודדין במדה זו גודשין אותה בקמח רפוי דהא אמרינן בפ' במה מדליקין ארבעים סאה בלח הם ס' סאה ביבש משמע דגודשא תלתא הוי. הילכך נמצא שהגדישה נכנסת במחיקה דלח דזו בזו מחוק דלא הויא כגדוש דיבש והוא שיהא גבהו כחצי רחבו, ע"כ. והראב"ד ז"ל כתב שיעור אחד שאין לפקפק בו והוא שיור ה' ליטרא למשקל הפלפל עם [הזעועורות] [הועודות] וכדאי הוא הרב לסמוך עליו. וה"ר אשר ז"ל [מלוני"ל] ביאר עוד המשקל ואמר שהוא ד' ליטרין וחצי והליטרא י"ד אוקיות וחצי והאוקיא משקלה כארבע פשיטות מלגויירישי"ש. ורבינו האיי ז"ל כתב כי חמשת רבעי קמח הם ת"ש כספים ויותר מעט מכספים של בבל.
